זוגיות
מה עושים עם פערים בזוגיות?
לאחרונה פונים אלי זוגות על סף פרידה, כי הם כבר לא מסוגלים להכיל את הפערים ביניהם. אני רוצה להגיד על זה משהו חשוב:פערים דתיים, פערים
מתוך הבנה שהבעיה היא לא הילד ולא ההורים אלא הקשר, נטפל בכל מה שעולה ביניכם לבין ילדיכם כך שתוכלו להיות ההורים שתמיד רציתם.
קשר זוגי יכול להיות כל כך כואב וכל כך מרפא. במרחב בטוח נפגוש את הדפוסים שלכם ושל הקשר ונלמד מהם הצעדים שיובילו אותנו לרקוד ריקוד זוגי חדש.
קשיים רבים בחיים נובעים ממערכות יחסים כאובות ופצועות בילדות ובבגרות. בליווי בטוח נתבונן על הכאבים ונלך בדרך הריפוי והאהבה.
תאיר חריף, בת 40 נשואה לחגי ואמא לשישה ילדים. אחרי שנים רבות בהם גידלתי את ילדיי בבית מצאתי את עצמי נענית לבקשות שלך נשים ללוות אותן אחרי לידה ובתהליכי פיתוח היצירתיות. תוך כדי הנחיית קבוצות יולדות וקבוצות התפתחות אישית יצירתית בשיטת 'דרך האמן' למדתי הדרכת הורים בגישה התקשרותית רגשית במכון באר אמונה.
אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו פתוחים איתנו, שידעו להתרגש ולא יפחדו לשתף אותנו. אנחנו רוצים שהם יסכימו להתנסות גם אם הם עלולים לטעות או להיכשל. וזה לא קל בעולם ציני שבו הכל עובר דרך פילטרים ומסכים. בפרק קצר אני מסבירה איך לגדל ילדים שהלב שלהם פתוח, שמשתפים אתכם גם ברגשות שלהם, ויודעים להתרגש מדברים קטנים וגדולים. מוזמנים להגיב ולשאול עוד בקבוצת הוואטספ https://chat.whatsapp.com/FsLiSEbiOKdDwmX5vJVvRg שנגדל ילדים בלב פתוח.
מסתבר שאני אישה מתמידה. יש לי הרבה הרגלים שאני מתמידה בהם שנים על בסיס יומי או שבועי. כתיבת בוקר, תודות, דייט זוגי שבועי, ריצה, פילאטיס, לימוד תנ"ך יומי, תכנון שבוע... בפרק הזה אני משתפת באופן הכי אישי מה עוזר לי להתמיד בהרגלים - גם החדשים וגם הישנים. אני לא מומחית להרגלים, ולכן מספרת רק על עצמי. ובגלל שגם אתם כנראה לא מומחים להרגלים, יש סיכוי טוב שתאהבו את הפרק הזה. אני בטוחה שכל אחת ואחד יכולים לקחת משהו מהפרק הזה. מוזמנים לספר לי על הרגלי שאתם רוצים לאמץ, ואעזור לכם להפוך אותו ליישומי - בקבוצת הוואטספ שלי https://chat.whatsapp.com/FsLiSEbiOKdDwmX5vJVvRg שנבחר תמיד את הצעדים הקטנים לעבר המטרות הגדולות שלנו תאיר חריף
לאחרונה פונים אלי זוגות על סף פרידה, כי הם כבר לא מסוגלים להכיל את הפערים ביניהם. אני רוצה להגיד על זה משהו חשוב:פערים דתיים, פערים
גדלתי בבית בלי ממתקים, ותמיד היה לי שוקולד מוחרש בכיס או בתיק. ברגעים של בדידות הייתי חותכת לי בשקט קוביה, מוצצת ובולעת אותה בלי שאף
מייה שם המדהימה שחזרה מעזה אחרי 55 ימים בשבי. היא מספרת על הטיפול ביד הפצועה שלה, על הפחד להיאנס, על לוחמה פסיכולוגית, על אזרחים שותפים לפשע, על חוסר וודאות ועל חוסן נפשי ואמונה. אפשר ללמוד ממנה המון, ואני בעיקר ראיתי בחורה צעירה שקיבלה חינוך מצוין.
